The Gemarra Megillah draws our attention toward the have-nots, the outsiders, the people who have less power and less privilege.

חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים

The sages were lenient with the village-dwellers to advance [their reading of the Megillah] to the market day so that they could provide water and food to their brothers in the cities!

Thanks, sages, for that generous leniency! (They do address the weirdness of this on 4b.)

The Gemarra wants us to wonder who is better, Daniel or Chaggai, Zachariah and Malachi (3a). 

וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו

‘And I, Daniel alone, saw the vision, and the men who were with me did not see the vision, but a great trembling fell upon them, and they ran and hid.’ Who were these people? Rebbe Yirmiyah, and some say it was Rebbe Chiyah bat Abbah, said ‘they were Chaggai, Zechariah and Malachi.’ They were preferable to him, and he was preferable to them. They were preferable to him because they were prophets and he wasn’t a prophet. He was preferable to them because he saw, and they didn’t.

A Torah scholar’s position is privileged in terms of mourning practices that override considerations for the joy fo the day:

אמר רבה בר הונא אין מועד בפני תלמיד חכם

Rabbah bar Huna said there is no festival when confronted with [mourning a] Torah scholar

Zevulun complains because his inheritance is less impressive than the other tribes:

וזבולון מתרעם על מדותיו הוה שנאמר זבולון עם חרף נפשו למות מה טעם משום דנפתלי על מרומי שדה אמר זבולון לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות אמר לו כולן צריכין לך על ידי חלזון שנאמר [עמים הר יקראו] ושפוני טמוני חול תני רב יוסף שפוני זה חלזון טמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה אמר לפניו רבונו של עולם מי מודיעני אמר לו שם יזבחו זבחי צדק סימן זה יהא לך כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום ואי סלקא דעתך קטרון זו ציפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא טובא וכי תימא דלית בה זבת חלב ודבש והאמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דציפורי והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל וכי תימא דלא נפישא דידיה כדאחוה והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארעא דישראל והויא כמבי כובי עד אקרא דתולבקני עשרין ותרתין פרסי אורכא ופותיא שיתא פרסי אפילו הכי שדות וכרמים עדיפא ליה דיקא נמי דכתיב ונפתלי על מרומי שדה שמע מינה

Esther wants the Scroll of Esther to be canonized, but the sages have the power to approve the request or not:

שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים שלישים ולא רבעים

Esther sent a message to the sages: “Write me [into the canon] for all generations!” They sent a message to her: “‘Didn’t I write you thrice” - thrice, and not four times.

People’s mishloach manot indicate their wealth and stature:

רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא ומלי כסא קמחא דאבשונא אמר ליה אביי השתא אמר מרי אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא אריכא אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרי ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא אמר אביי כי נפקי מבי מר הוה שבענא כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה ואכלי בהו שיתין פלוגי ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר ובעאי למיכס צעא אבתרה אמר אביי היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע אי נמי רווחא לבסימא שכיח

But the Megillah is the equalizer, transcending concerns of class and caste:

משפחה ומשפחה למאי אתא אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה

‘Each and every family’ - what does this verse come to tell us? Rebbe Yossi bar Chanina brought it to include the priestly families and Levite families that would abandon their service [in the Temple] to hear the Megillah.